זכיתי בעבודה עם משמעות עמוקה,
לחבר בני אדם אל הגוף המופלא שלהם דווקא בזמנים שהפיתוי והדרישה מכל עבר הם דווקא בכיוון ההפוך...
הרבה רגעים של סיפוק ונחת יש לי כשאני יודעת שהחיבור בין האדם לגופו אכן התרחש, כמו ברגע הזה, כשמטופלת אמיצה כותבת כך:
בס"ד
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי
רחל מתוך זמר נוגה
מסתבר שיש לי גוף. מסתבר שיש לו קול.
רק שאני לא שמעתי, לא הקשבתי, וכיביתי לו את הווליום, באינספור דרכים כואבות.
והנה – ארבעה חודשים מתחילת התהליך שבו אני מצויה, הוא מדבר איתי, ובניגוד למצופה, הוא אינו נוטר טינה ואינו נוקם בי על מה שעוללתי לו.
בעדינות אך בנחישות הוא מחזיר אותי הביתה: התשמעי קולי רחוקה שלי....
הגוף אומר שירה.
יש לי כוח: לקום בבוקר, לצעוד חמישים דקות, להכין לעצמי אוכל בריא, מוקפד, מזין, מכבד והגוף אומר תודה, מתדלק בתחנת הדלק הבריאה הזו, ומשיב לי פי עשרת מונים כגמולי.
הילדים אומרים שהאוכל בבית טעים יותר. ואני יודעת שזה משום שאני מבשלת אותו בלי כעס, ובלי להתייחס אליו כאויב.
אנשים אומרים פתאום ש'יוצא לי אור מהפנים', ואני יודעת שזה משום שהגוף שלי הפך מילד מוכה לילד מושגח ומטופל בתשומת לב.
כשאני עייפה - הפלא ופלא - אני הולכת לישון ! ולא מדחיקה באמצעות חומרים לא טובים.
אני בכלל מרגישה שאני עייפה ולא מתעלמת מזה. וגם שמה לב כשקר לי, רעב לי, מוגזם לי.
הולכת יותר זקופה בעולם, מעזה לומר שאני קיימת, יש לי גוף ויש לי קול ומותר לו להיות כאן. ואני עדיין לומדת.
זוהי רק ההתחלה. ארבעה חודשים מתחילת התהליך הנטורופתי, סקרנית לגלות לאן זה ימשיך...
ארבעה חודשים עברו והגוף משמיע קול, משיר מעליו קילוגרמים רבים, כמו עלי שלכת שסיימו את תפקידם.
לקבלת יעוץ נטורופתי ON LINE צרו קשר